בית המשפט לענייני משפחה קיבל תביעה חריגה להקדמת פירוק שיתוף בדירת מגורים, שהוגשה דווקא על ידי האישה שקיבלה זכות מגורים בדירה עד שנת 2030 במסגרת הסכם הגירושין. על פי פסק הדין, התברר כי האישה נאלצה לעזוב את הדירה לאחר שמצבה הפך בלתי נסבל - היא נאלצה לישון בסלון כשחדר השינה שלה הועבר לשימוש הבת, והגרוש שלט "מרחוק" בנעשה בדירה, כולל מתן הנחיות לגבי סוג המזון שתבשל ועריכת רשימות קניות. "פסק הדין", מסביר עו"ד רון מיור, המייצג בהליכי גירושין ובדיני משפחה, "מדגים כיצד בית המשפט מפעיל את סמכותו משיקולי צדק, גם כאשר מדובר בהסכם גירושין שקיבל תוקף של פסק דין".
חוק המקרקעין קובע כי כל שותף במקרקעין זכאי לדרוש את פירוק השיתוף בכל עת. "כאשר מדובר בבני זוג - הנושא הופך מורכב יותר, ובוודאי כאשר יש ילדים משותפים", אומר עו"ד מיור. "בחלק מן המקרים מחליטים בני הזוג לפרק את השיתוף בדירה המשותפת, בין אם באופן שאחד מהם קונה את זכויותיו של משנהו, ובין אם הדירה מוצעת למכירה לכל המרבה במחיר, וכל זאת במסגרת איזון המשאבים הכולל ביניהם".
אך מה קורה כאשר בני זוג קובעים בהסכם הגירושים שהאישה והילדים ימשיכו להתגורר בדירה עד שהילדים המשותפים יגיעו לגיל 21, ולמרות זאת, אחד הצדדים מבקש לפרק את השיתוף ולמכור אותה לפני הזמן? זהו בדיוק המקרה שעמד בפני ביהמ"ש לענייני משפחה באשדוד. במרכז ההליך בני זוג שהתגרשו ולהם ארבעה ילדים, מרביתם בגירים. במסגרת הסכם גירושין קבעו בני הזוג כי הנכס המשפחתי יימכר רק בעוד מספר שנים לאחר שבן הזקונים יגיע לגיל 21 . אולם, האישה פנתה לביהמ"ש ודרשה לפרק את השיתוף במקרקעין לפני מועד זה, משום שלדבריה, היא איננה מסוגלת עוד לחיות בבית זה. לשיטתה, אבי הילדים הסית אותם נגדה, כך שחייה בבית הפכו לגיהינום של ממש.
לעו"ד רון מיור באתר משפטי
לאתר של עו"ד רון מיור
ביהמ"ש קיבל את תביעת האישה להקדים את פירוק השיתוף בדירה, למרות שהדבר נקבע בהסכם הגירושים. "בית המשפט ציין כי מדובר בזכות שניתנה לאישה, ועל כן היא רשאית לוותר עליה", מסביר עו"ד מיור. בפסק דין צוין כי מתקבלת גרסתה של התובעת לפיה המשך מגוריה בדירה הפך לבלתי אפשרי, ובפועל הנתבע הוא שדחק את רגליה מהדירה תוך שהילדים, ולמצער חלקם, מסייעים בידו בכך.
לדברי עו"ד מיור, בית המשפט מצא כי הבעל הפר את הסכם הגירושין במספר היבטים: הוא נכנס לדירה בניגוד להסכם, הפסיק לשלם מזונות, ולא קיים את זמני השהות שנקבעו. יתרה מכך, על פי הפסיקה, הבעל ערב את הילדים בסכסוך שבין ההורים והודה בכך במהלך חקירתו.
"המדובר בזכות ולא בחובה, והתובעת רשאית לוותר על זכות זו - קל וחומר בנסיבות שהוכחו בפני, לאחר שהמשך מגוריה בדירה הפך לבלתי אפשרי", קבע בית המשפט. הוא הוסיף כי לא תיגרם פגיעה לבעל כתוצאה מההחלטה, שכן הוא יזכה לקבל את חלקו בתמורת הדירה מוקדם מהצפוי, ואף הודה בעצמו כי אינו מעוניין בהמשך מגורי האישה בדירה.
זו, כך נראה, הייחודיות של פסק דין זה. אף שלא בנקל יתערב ביהמ"ש בהסכם גירושין שקיבל תוקף של פסק דין, אך במקרים הכרחיים, ועל בסיס נסיבות מסוימות, אכן יעשה זאת. "בית המשפט מעביר מסר ברור", מבהיר עו"ד מיור, "גם כאשר מדובר בהסכם שקיבל תוקף של פסק דין, ניתן לשנותו כאשר נסיבות המקרה מצדיקות זאת. במקרה זה, המעניין הוא שדווקא הצד שקיבל את הזכות הוא זה שמבקש לוותר עליה".
לדבריו, "הפסיקה מדגישה שזכות מגורים בדירה היא אכן זכות ולא חובה, ושאין היגיון להחזיק אדם כבן ערובה בדירה כשהתנאים הפכו בלתי נסבלים. במיוחד חשובה קביעת בית המשפט לגבי התנהלות הבעל - התערבות בניהול משק הבית, הפרת תנאי ההסכם וערבוב הילדים בסכסוך. משמעות הדבר כי מעבר להסכמים, להליכים המשפטיים, כמו גם לליווי המשפטי, על הצדדים לנהוג בתום לב ולמלא בעצמם אחר ההסכמים בטרם יצאו לקרב. במקרים בהם מופרת הזכות של הצד שכנגד, ישנה חשיבות לאופן הפעולה המשפטית שתינקט, באסטרטגיה שלפיהם יפעל ובעצות המשפטיות שיקבל".
עוד מוסיף עו"ד מיור: "חשוב לשים לב שבית המשפט בחן את מכלול הנסיבות, כולל התנהגות שני הצדדים והאינטרסים שלהם. העובדה שגם הבעל לא היה מעוניין בהמשך מגורי האישה בדירה, והעובדה שהוא דווקא ירוויח מהקדמת פירוק השיתוף, חיזקו את ההחלטה. זוהי דוגמה מצוינת לאיזון שבית המשפט עורך בין כיבוד הסכמים לבין שיקולי צדק".
ליצירת קשר עם עו"ד רון מיור: הארבעה 28 תל אביב, info@majorlaw.co.il
טל' - 03-6093039
הכתבה באדיבות zap משפטי