"אבל הבטחנו זה לזה!" - משפט זה, שאני שומעת תכופות במשרדי מפי לקוחות נסערים, מקבל משמעות חדשה לאור שלושה פסקי דין תקדימיים שניתנו לאחרונה בבית המשפט העליון. פסיקות אלה, שניתנו בזו אחר זו בתוך חודשים ספורים, מסמנות התפתחות חשובה בהבנת מהותה של הצוואה ההדדית ומייצרות מנגנונים חיוניים להגנה על האינטרסים של כל הצדדים המעורבים.
הדילמה המשפטית והמוסרית שעולה מפסקי הדין האחרונים נוגעת בשורש מהותה של הצוואה ההדדית: בעוד שעקרון היסוד בדיני צוואות הוא כיבוד רצון המת, בצוואה הדדית אנו ניצבים בפני מורכבות ייחודית של שני מצווים ושני רצונות. השאלה המרכזית היא כיצד מאזנים בין רצונו של בן הזוג שנפטר לבין הצורך לאפשר לבן הזוג החי להתאים את הצוואה לנסיבות החיים המשתנות.
פסקי הדין האחרונים מספקים מסגרת משפטית חשובה להתמודדות עם אתגר זה. פסק דין שניתן בחודש נובמבר האחרון, מדגים היטב את חשיבות התכנון המדוקדק בצוואות הדדיות. המקרה עסק בבני זוג, הורים לשלושה ילדים, שערכו ב-2007 (לאחר התיקון לחוק) צוואה הדדית עם חלוקה לא שוויונית במובהק: 80% מהרכוש יועד לבן, ו-10% לכל אחת משתי הבנות. לאחר פטירת האב, החליטה האם להסתלק מחלקה בצוואה ולערוך צוואה חדשה שקבעה חלוקה שוויונית בין כל הילדים.
בית המשפט העליון קבע החלטה התואמת את לשון החוק: הצוואה ההדדית בטלה לחלוטין. הנימוק המשפטי היה כי כאשר יורש (במקרה זה, האם) מסתלק מחלקו בצוואה, ולא נקבע בה "יורש במקום יורש", כלומר אדם שיירש במקומו, הוראות הצוואה ההדדית מתבטלות במלואן. מאחר שהאב לא קבע הוראות למקרה של הסתלקות האם, החלוקה תיעשה על פי כללי הירושה הרגילים - כלומר, באופן שוויוני בין כל הילדים.
בפסק דין אחר שניתן באותו עניין בתחילת דצמבר, התמודד בית המשפט העליון עם מקרה בו בני זוג ערכו צוואות הדדיות בשנת 1996, לפני התיקון לחוק, ובהן קבעו כי בן הזוג השני יירש את כל הרכוש, ולאחר פטירתו יחולק הרכוש באופן שווה בין ארבעת ילדיהם. לאחר מות האישה, שינה הבעל את הצוואה באופן משמעותי - הוא קבע כי רוב הרכוש יועבר לשתיים מהבנות בלבד, כאשר הבן והבת האחרים יקבלו סכומים מוגבלים
נקבע בדעת רוב כי הבעל אינו רשאי לשנות את אופן חלוקת הרכוש שירש מאשתו המנוחה בניגוד לרצונה המקורי. השופטים פסקו כי הצוואה המאוחרת תקפה רק לגבי רכושו האישי של האב, בעוד שרכוש האם יחולק שווה בין הילדים, כפי שקבעה בצוואתה המקורית.
פסק הדין השלישי שניתן בספטמבר, מעלה סוגיה מורכבת נוספת הנוגעת למתח שבין חופש הצוואה לבין ההגבלות הנובעות מצוואה הדדית. המקרה מציג נסיבות רגישות במיוחד: בני זוג ערכו צוואה הדדית לפני התיקון לחוק, שבה קבעו כי שלושה מתוך ארבעת ילדיהם יירשו אותם (לאחר שהבת הרביעית כבר קיבלה בחייהם נכס ששוויו עלה על חלק אחת הבנות). כאשר האישה לקתה בדמנציה, ערך הבעל שינוי משמעותי בצוואה - הוא קבע כי נכד אחד (בנה של אחת הבנות) יירש את כל העיזבון, בכפוף לתשלום של 100 אלף שקל לכל אחד משישה נכדים אחרים.
כאן נקבע כי לא ניתן להגביל לחלוטין את זכותו הבסיסית של אדם לשנות את צוואתו. עם זאת, בית המשפט העליון גילה רגישות ראויה לנסיבות המיוחדות של המקרה, והחזיר את הדיון לערכאה הראשונה לבחינת השאלה האם השינוי בצוואה נעשה באופן הוגן, במיוחד לאור מצבה הבריאותי של האישה בעת השינוי.
לעו"ד ומגשרת רינה פוליטי באתר zap משפטי
לאתר של עו"ד ומגשרת רינה פוליטי
המכנה המשותף לשלושת פסקי הדין הללו הוא החתירה למציאת נקודת האיזון העדינה בין אינטרסים מתחרים: בין רצון המת לבין זכויות בן הזוג החי, בין חופש הציווי לבין ההתחייבות ההדדית, ובין שמירה על כוונת המצווים המקורית לבין הצורך בגמישות לנוכח שינוי נסיבות. בית המשפט העליון מתווה בפסיקות אלו דרך ביניים המכירה בחשיבותה של הצוואה ההדדית כמכשיר משפטי, אך גם בצורך להגן על זכויות כל המעורבים. הפסיקות מדגישות את חשיבות התכנון המוקדם והמדויק, תוך התחשבות בתרחישים עתידיים אפשריים, ומציעות פתרונות מעשיים כמו פיצול העיזבון, קביעת מנגנוני הגנה מובנים, והגדרת יורשים חלופיים.
לאור פסיקות אלו, ניתן לשרטט קווים מנחים חדשים לעריכת צוואות הדדיות. ראשית, יש לכלול בצוואה הגדרות ברורות של הנכסים ומקורם, תוך הבחנה בין נכסי כל אחד מבני הזוג. חשוב להדגיש נקודה מהותית נוספת והיא כי צוואה הדדית אינה חייבת להיות "צוואת מראה" - כלומר, אין הכרח שהוראות הצוואה יהיו זהות עבור שני בני הזוג. כל צד רשאי לבטא את רצונותיו הייחודיים, תוך הסתמכות על התחייבויות בן הזוג, גם כאשר אלו שונות מהתחייבויותיו שלו. שנית, כדאי לקבוע מנגנונים מפורטים להתמודדות עם שינויי נסיבות, כולל קביעת יורשים חלופיים למקרה של הסתלקות.
חשוב במיוחד להתייחס מראש לאפשרות של שינוי נסיבות משמעותי בחיי המשפחה. רצוי לכלול בצוואה הוראות מפורשות המתייחסות לתרחישים שונים, או לחלופין, לקבוע במפורש את היקף החירות הניתנת לבן הזוג הנותר לשנות את הצוואה בנסיבות מיוחדות. תכנון מוקדם זה עשוי למנוע סכסוכים עתידיים ולהבטיח כי רצון המצווים יכובד גם בנסיבות משתנות.
מבט לעתיד מעלה כי ייתכן שנדרשת התערבות חקיקתית נוספת בתחום. חקיקה כזו יכולה להגדיר מנגנונים סטטוטוריים שיסייעו במניעת סכסוכי ירושה. למשל, ניתן לשקול הקמת מנגנון של "נאמן צוואה" שיפקח על קיום רצון שני המצווים, או יצירת מסלול מיוחד לאישור שינויים בצוואה הדדית בבית המשפט לענייני משפחה.
עד אז, על עורכי הדין מוטלת אחריות כבדה לתכנן את הצוואות ההדדיות באופן מקיף וצופה פני עתיד. עלינו להסביר ללקוחותינו את המשמעויות המשפטיות של כל הוראה בצוואה, ולסייע להם ליצור מסמך שיגן על האינטרסים של כל הצדדים המעורבים.
פסקי הדין האחרונים אינם מהווים "פצצת זמן משפטית" כפי שיש הטוענים, אלא דווקא מספקים הזדמנות לשכלול ושיפור מוסד הצוואה ההדדית. הם מחייבים אותנו לחשיבה מחודשת ויצירתית על האופן שבו אנו עורכים צוואות הדדיות, תוך שאיפה ליצור איזון ראוי בין כיבוד רצון המת לבין הגנה על
האינטרסים הלגיטימיים של בן הזוג החי. זוהי משימה מאתגרת, אך חיונית להבטחת יציבות משפטית ומשפחתית בתחום רגיש זה.
ליצירת קשר עם עו"ד ומגשרת רינה פוליטי - שדרות הפלי"ם 15 (בניין הטיל), דוא"ל - -rina@politilaw.co.il, טלפון - 073-7818760, או - 073-7372155
הכתבה בשיתוף zap משפטי