בפסק דין עקרוני שניתן לאחרונה, הכריע בית המשפט העליון ברוב דעות כי בתי הדין הרבניים מוגבלים בסמכותם לדון בתביעות מזונות ילדים, בהתאם להלכת שרגאי מלפני למעלה מחמישים שנה. פסק הדין התקבל בעקבות ארבע עתירות שהוגשו נגד החלטות של בתי דין רבניים אזוריים והחלטות ערעור של בית הדין הרבני הגדול, אשר דנו בתביעות מזונות ילדים שנכרכו בתביעות גירושין.
השופטת יעל וילנר, בחוות דעת הרוב, ציטטה מפסק הדין וקבעה: "בהתאם להלכת שרגאי, אשר משמעותיה פורטו בהרחבה לעיל, החלטות בתי הדין הרבניים מושא העתירות עוסקות בתביעה ל'מזונות ילדים' ולא בתביעה ל'השבת הוצאות'. לפיכך, בהתאם להלכת שרגאי [...] החלטות אלה ניתנו בחוסר סמכות ודינן בָּטְלוּת".
עו"ד רינה פוליטי, העוסקת בדיני משפחה, מגיבה לפסק הדין ואומרת כי מדובר ב"רעידת אדמה של ממש". "זהו פסק דין חשוב ביותר", היא מוסיפה, "שמבסס מחדש את הלכת שרגאי ומחזק את מעמדם וסמכותם של בתי המשפט לענייני משפחה בסוגיית מזונות ילדים. ההחלטה מדגישה את חשיבות הדיון המקצועי, המעמיק והמותאם לימינו בנושא כה רגיש הנוגע לרווחתם של ילדים לאחר גירושי הוריהם".
האם זה עולה בקנה אחד עם טובת הילדים - לא תמיד. הלכת בע"מ 919 צמצמה את מזונות הקטינים ובניגוד להלכה היהודית ומשכך, נראה כי דווקא הנפגעים העיקריים כתוצאה מפסק דין זה יהיו הילדים או האימהות שסברו "שיש להן לאן לברוח" בכל הקשור לפסיקת הילדים.
יש לזכור כי מזונות נדונים על פי הדין האישי, וגם בית המשפט לענייני משפחה חייב לדון בענייני מזונות על פי הדין האישי ובכפוף להלכות הנהוגות.
מהי הלכת שרגאי?
הרקע לפסיקה הוא הלכת שרגאי שנקבעה בשנת 1969, לפיה בתי הדין הרבניים אינם מוסמכים לדון בתביעות מזונות ילדים, אלא רק בתביעות השבה מצומצמות של הורים בגין הוצאות שכבר הוציאו או שעומדים להוציא עבור ילדיהם. הלכה זו אושררה גם בפסק דין מאוחר יותר בשנת 2019, למרות דעת מיעוט שביקשה לשנותה. העתירות הנוכחיות נסובו סביב החלטות של בתי דין רבניים שחרגו מהלכה זו ודנו בתביעות מזונות ילדים מקיפות שהוגשו במסגרת הליכי גירושין.
כב' השופטת וילנר, יחד עם כב' השופטת רות רונן, הרכיבו את דעת הרוב שקיבלה את העתירות. הן קבעו כי יש להגביל את סמכות בתי הדין הרבניים בהתאם להלכת שרגאי המקורית, כך שידונו רק בתביעות השבה של הורים על הוצאות קונקרטיות ששילמו או שהתחייבו לשלם עבור ילדיהם, ולא בתביעות רחבות יותר למזונות ילדים. לדבריהן, תביעות כלליות למזונות אינן בסמכותם המהותית של בתי הדין מבחינת מהות הסכסוך, ונתונות לסמכות הייחודית של בית המשפט לענייני משפחה.
מנגד, בדעת מיעוט, סבר השופט נעם סולברג כי יש לדחות את העתירות, ולפרש את הלכת שרגאי באופן מרחיב יותר שמאפשר לבתי הדין הרבניים לדון בתביעות מזונות ילדים באופן נרחב, בכפוף לשמירת זכותו העצמאית של הילד לתבוע בבית המשפט האזרחי. בפסק דינו ציין השופט סולברג: "הלכת שרגאי כפי שפורשה בחמישים שנותיה הראשונות, שורטטה ביד אמן בדיוק בקו הגבול האופטימלי. היא מנעה פגיעה בזכויות נשים, בצורה 'מתוחכמת', שאִפשרה את ניהול ההליך בבית הדין הרבני, כמצוות המחוקק..." הוא הוסיף וטען כי מגמות עדכניות דווקא מיטיבות עם גברים בבתי המשפט ועם נשים בבתי הדין, ולכן אין עוד צורך דחוף בהגבלה הנוקשה של בתי הדין כדי להגן על זכויות נשים. עם זאת, דעתו לא התקבלה על ידי חברותיו להרכב.
לעו"ד רינה פוליטי באתר zap משפטי
לאתר של עו"ד רינה פוליטי
איך פסק הדין ישפיע עלינו?
פסק הדין אינו מהווה נקודת מפנה משמעותית בנוגע לסמכות השיפוט בתביעות מזונות ילדים במסגרת הליכי גירושין אלא מחדד אותן. מירוץ הסמכויות הסתיים אך ורק בענייני המזונות אך הדבר יכול להזיק בהיבט נוסף בו ענייני האחריות ההורית שאין חולק כי היא ביסוד פסיקת המזונות יהיה מפוצל בשתי ערכאות וכך גם ענייני פער ההשתכרות והרכוש - ייעול הזמן השיפוטי נפגם אף הוא וכך גם בזבוז כספי אוצר המדינה ומשכך עו"ד פוליטי, מגדירה אותו כ"דרמטי".
לדברי עו"ד פוליטי, פסק הדין קובע באופן ברור כי בית המשפט לענייני משפחה הוא בעל הסמכות העיקרית והמהותית לדון ולפסוק בעניין מזונות ילדים. "זוהי אמירה עקרונית וחזקה מצד בית המשפט העליון, שמעמידה את בתי המשפט לענייני משפחה כערכאה המתאימה והמקצועית ביותר להכריע בסוגיה כה רגישה ומשמעותית", היא מסבירה.
עם זאת, לפי עו"ד פוליטי, פסק הדין צפוי להתניע מחדש את הוויכוח בין הגורמים התומכים בסמכות הבלעדית של בתי הדין הרבניים, לבין אלו הרואים בבתי המשפט לענייני משפחה את הפורום הראוי יותר. "יש גם קולות הטוענים שראוי לחלק את הסמכויות בין שתי המערכות, ולאפשר לכל אחת מהן לדון בהיבטים מסוימים של מזונות ילדים", הוסיפה.
על רקע הרגישות וההשלכות המשמעותיות שלו, סבורה עו"ד פוליטי כי ישנה אפשרות שיתקיים דיון נוסף בסוגיה בפני הרכב מורחב של שופטי בית המשפט העליון. זאת, "לאור המחלוקת העקרונית והעמוקה סביב סוגיית הסמכויות". יחד עם זאת, היא מדגישה כי קיים סיכוי נמוך יחסית שדיון כזה אכן יתקיים. "פסק הדין מבוסס על הלכה ותיקה ומושרשת, שעברה אישוש בפסיקות קודמות של בית המשפט העליון. קשה לראות בו מהפכה משפטית שמצדיקה התערבות של הרכב מורחב", כך לשיטתה.
הדרמטיות שפסק הדין טמון במאבק סביב "מירוץ הסמכויות" בין בתי הדין הרבניים לבתי המשפט לענייני משפחה, מירוץ שנגע להתנהלותם של זוגות רבים, כאשר כל צד ניסה "לתפוס תחנה" ולקבוע עובדות משפטיות בשטח.
אך האם מדובר בסוף המירוץ ובסוף המאבק בין שתי הסמכויות הללו? לדברי עו"ד פוליטי, הבהרת הסמכות של בתי המשפט לענייני משפחה, בצירוף ההגבלה המשמעותית על יכולתם של בתי הדין הרבניים לדון בתביעות מזונות שאינן תביעות השבה, אולי מפחיתים את התמריץ ל"מרוץ" אך ברור הוא, כאמור, כי הפיצול יכול לפגוע משמעותית במשפחה כולה בהיבט העצמת ופיצול הסכוך ולא זו אף זו, יפגע יעילות השיפוטית ובזמנם היקר של הערכאות.
"סביר להניח", מבהירה עו"ד פוליטי, "כי המאבק על חלוקת הסמכויות ימשיך, גם אם בעצימות נמוכה יותר. בתי הדין הרבניים עשויים לנסות למצוא דרכים יצירתיות לדון בהיבטים מסוימים של מזונות ילדים, תוך עקיפה של פסק הדין. יחד עם זאת, אני מקווה שבסופו של דבר, שתי מערכות המשפט יפעלו בשיתוף פעולה ליישם את ההלכה שנקבעה, מתוך הכרה במטרה המשותפת - קידום טובתם של ילדים במצבי גירושין ופרידה. אני מאמינה שבתי המשפט לענייני משפחה ובתי הדין הרבניים מסוגלים לפעול בתיאום, ולתת מענה הולם למקרים המורכבים שיגיעו לפתחם", היא מסכמת.
הכתבה באדיבות zap משפטי