בחודש שעבר אישרה הכנסת בקריאה טרומית את "חוק-יסוד: כניסה, הגירה ומעמד בישראל", שכבר זכה לכינוי "חוק יסוד ההגירה". כמי שעוסקים שנים רבות בתחום ההגירה לישראל ובדיני האזרחות, אנו מבקשים להתריע בפני הציבור הישראלי על ההשלכות המרחיקות לכת של חקיקה זו, המסכנת לא רק את זכויותיהם של מהגרים ומבקשי מקלט, אלא אזרחים רבים אשר אפילו לא מודעים לכך ולמעשה מכרסמים באופייה הדמוקרטי של מדינת ישראל.
אנו עומדים בפני אחד החוקים הדרמטיים ביותר שהונחו על שולחן הכנסת בשנים האחרונות. מדובר בחוק שלא רק משנה את מדיניות ההגירה בישראל, אלא מבקש לשנות את מאזן הכוחות בין הרשויות במדינה ולהגביל את סמכויות בית המשפט.
מאחורי הניסוח המעודן של מטרת החוק - "להבטיח מדיניות הגירה שתגן על הזכות הייחודית להגדרה עצמית של העם היהודי במדינת ישראל" - מסתתרת כוונה לפגוע במערכת איזונים ובלמים שפיתחנו במשך עשרות שנים. חקיקה זו אינה רק שינוי מדיניות; זהו ניסיון מובהק לשנות את כללי המשחק הדמוקרטי.
שאלה של מדיניות הגירה או פגיעה מהותית בזכויות יסוד?
אחד הסעיפים המדאיגים ביותר בהצעת החוק הוא סעיף 5, הקובע כי "מי שאינו אזרח ישראלי או תושב ישראל אינו רשאי לפנות לבית המשפט למתן סעד לעניין כניסה לישראל". בפועל, מבקשי מקלט, בני זוג זרים של ישראלים הנמצאים בהליך המדורג לקבלת אזרחות, הורים קשישים של אזרחים ישראלים, או אנשים במעמד הומניטרי - כולם לא יוכלו לפנות לבתי המשפט אם המדינה תסרב לבקשתם. זוהי פגיעה חמורה בזכות הגישה לערכאות, זכות יסוד בכל מדינה דמוקרטית.
חידוש מטריד נוסף הוא סעיף 3, המקנה לחוק-יסוד ההגירה עליונות על חוקי-יסוד אחרים, כולל חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו. מדובר בניסיון מדאיג ליצור היררכיה בין חוקי היסוד עצמם, דבר שלא היה קיים עד כה במערכת המשפטית הישראלית. משמעות הדבר היא שבכל סתירה בין זכויות אדם מוגנות לבין הוראות חוק-היסוד החדש, יד האחרון תהיה על העליונה.
אין לטעות - אין זו רק שאלה של מדיניות הגירה. מדובר בניסיון לשנות את אופי המשטר במדינת ישראל. הצעת החוק אמנם מדברת על שמירת דמותה של ישראל כמדינה יהודית, אך בפועל היא פוגעת באופייה הדמוקרטי.
סעיף 6 מעניק סמכויות נרחבות לממשלה ומאפשר לה, באישור הכנסת, לקבוע כי אזרחים או תושבים של מדינות או אזורים מסוימים לא יוכלו כלל לקבל מעמד או היתר שהייה בישראל. זוהי סמכות דרקונית, המאפשרת הטלת איסור גורף על בסיס לאום או מוצא, ללא בחינה פרטנית של כל מקרה. מיותר לציין כי מדובר גם בסתירה לאמנות בינלאומוית עליהן חתומה ישראל, כגון האמנה להסדרת מעמד פליטים.
סעיף 7, העוסק ב"חובת הרחקה ועידוד עזיבה של שוהים בלתי חוקיים", מציע אמצעים קיצוניים כדי "לעודד" עזיבה. אלה כוללים החזקה במשמורת לזמן בלתי מוגבל, הגבלת תנועה, איסור תעסוקה, והחזקת כספים של מהגרים בידי המדינה עד עזיבתם. אמצעים אלה יובילו ליצירת אוכלוסייה מוחלשת ללא זכויות בסיסיות. סעיף זה עומד בסתירה לפסיקות בג"ץ בעניינים אלו, אשר הגביל את תקופת המעצר האפשרית של מבקשי מקלט.
למשרד עו"ד דקר, פקס, לוי באתר zap משפטי
לאתר של משרד עו"ד דקר, פקס, לוי
אחד הטיעונים שהועלו לטובת החוק הוא שיפור החיים בדרום תל אביב. אלא שהמציאות מלמדת כי שלילת גישה לשירותים בסיסיים כמו בריאות וחינוך ממבקשי מקלט רק תחמיר את הבעיות החברתיות באזור. מחקרים קובעים כי ככל שהתנאיי המחייה רעים יותר, כך יש יותר פשיעה ושימוש בסמים - בדיוק ההפך ממה שמבקשים מקדמי החוק להשיג.
מדאיג במיוחד הוא סעיף 8, המאפשר לשלול אזרחות, תושבות או מעמד בישראל, בתנאים שייקבעו בחוק נפרד. זהו כלי רב עוצמה שעלול להיות מופעל לא רק כלפי מהגרים, אלא גם כלפי אזרחים ותושבים ישראלים, במיוחד כלפי ערבים אזרחי ישראל ותושבי מזרח ירושלים.
ניצול המלחמה לצורך חקיקה משנה מציאות
עיתוי החקיקה מעורר גם הוא תהיות. מעניין שהחוק מקודם "אחרי אירועי 7 באוקטובר", כפי שמציין חבר הכנסת רוטמן. אך מה הקשר בין מבקשי מקלט לבין ההתקפה של חמאס? האם זהו ניצול של משבר בטחוני כדי לקדם חקיקה דרקונית שבימים רגילים הייתה נתקלת בהתנגדות רחבה יותר?
אנו מבקשים להצביע על מגמה מדאיגה - ניצול המלחמה כדי לקדם חקיקה שמטרתה לפגוע במוסדות דמוקרטיים, ובפרט בבית המשפט העליון. כל עימות עתידי של החוק עם בג"ץ יהווה תירוץ נוסף למהלכים לצמצום סמכויות בית המשפט.
עלינו לזכור שבעבר חתמה ישראל על אמנות בינלאומיות להגנה על פליטים, כאשר עוד היה בחיים הדור של ישראלים צאצאי יהושים אשר התדפקו על דלתות העולם, אולם נשלחו חזרה למחנות. האם זה מוסרי שאנו, כמדינה שהוקמה על ידי פליטים ותושבים חסרי מעמד, מתכחשים כעת לאחריות שלנו כלפי מבקשי מקלט?
בעשורים האחרונים, בהם הגיעו לישראל מבקשי מקלט פליטי מלחמה ממדינות אפריקה ומזרח אירופה, עשינו הכל כדי להתחמק מהאחריות שלקחו על עצמם מייסדי המדינה. מתוך אלף מבקשי מקלט בישראל, רק אחד זוכה למעמד פליט רשמי - נתון מביש שמעיד על מדיניות שיטתית של התחמקות ממחויבויותינו המוסריות והמשפטיות.
הצעת החוק הועברה לוועדה להמשך דיון, שם יידונו הסעיפים המפורטים יותר. אנו קוראים לחברי הכנסת לשקול ברצינות את ההשלכות ארוכות הטווח של חוק יסוד זה. בתהליך החקיקה יש לתת משקל ראוי לערכים הדמוקרטיים ולזכויות האדם, שהם חלק בלתי נפרד מהזהות הישראלית.
ישראל ניצבת בפני שאלה מכרעת: האם אנחנו בוחרים להיות מדינה יהודית ודמוקרטית כפי שחזו מייסדי המדינה, או שמא אנו מוכנים לוותר על המרכיב הדמוקרטי לטובת לאומנות צרה? הבחירה בידינו, ועלינו לזכור כי ההיסטוריה תשפוט אותנו לא רק על פי מה שעשינו, אלא גם על פי מה שבחרנו לא לעשות.
סייע בהכנת הכתבה סשה קישקו
הכתבה בשיתוף zap משפטי