לאחר שנות נישואין לא מעטות פרץ סכסוך גירושין בין בני זוג ממרכז הארץ. הגירושין היו ביוזמת הבעל, שהגיש תביעת גירושין כרוכה לבית הדין הרבני, וביקש שבית הדין ידון בכל היבטי הגירושין: מזונות, משמורת, הסדרי ראייה וחלוקת רכוש.
במקביל לפתיחת ההליך בבית הדין הרבני, פנה הבעל למשטרת ישראל וביקש להרחיק את אשתו מביתם ומשני ילדיהם, בטענה שהיא מתנהגת כלפיהם בצורה בלתי ראויה, מקללת אותם ומשתמשת כנגדם בכוח. המשטרה קיבלה את בקשתו והאם הורחקה מביתה ומילדיה.
בהמשך, לאחר שהאמא הסבירה את מעשיה וכתוצאה ממה נבעו מעשים אלה, היא חזרה לביתה, אך הליך הגירושין נמשך.
בסיום הדיונים, לאחר קבלת החלטה בנוגע לחלוקת זמני השהות בין ההורים לילדים, למשמורת, למזונות ולחלוקת הרכוש, פנתה האשה, שיוצגה על ידי משרד הח"מ, לבית הדין הרבני, בתביעה לממש את כתובתה.
מה היתה טענת האשה?
הנחת המוצא של בתי הדין הרבניים היא שמי ש"ממנו יצאו הגירושין" הוא בדרך הכלל האשם בפירוק התא המשפחתי. אם מדובר בגבר, אזי הוא גם חייב לשלם לאשה את כתובתה, אלא אם הוכיח כי היתה לו עילה מוצדקת לגירושין.
במקרה המדובר, כאשר האשה דרשה לממש את כתובתה, היא לא רק טענה שהבעל היה זה שיזם את הגירושין ואת פירוק התא המשפחתי ללא עילה ממשית, אלא הוסיפה כי הכסף דרוש לה ומגיע לה, מאחר שעל אף שהגיעה לנישואין עם זכויות רבות, הרי שבסופם היא נותרה שרויה בחובות כבדים שיצר בעלה.
מה היתה תגובת הבעל?
הבעל טען כי היתה לו עילה מוצדקת לפתיחה בהליך הגירושין: התנהגות אשתו כלפי הילדים, שהוכחה לכאורה בנגדה הרחקתה מהבית ע"י משטרת ישראל. הבעל הוסיף כי הפירוש של התנהגות זו הוא כי האשה לא מילאה את תפקידה כרעיה. זהו טיעון המהווה עילה לפתיחה מוצדקת בגירושין והפסד כתובה.
מה קבע בית הדין הרבני?
בית הדין הרבני קבע כי אף אם האשה התנהגה באופן בלתי ראוי כלפי ילדיה, הרי שכל עוד לא מדובר במעשים משמעותיים, אין להשליך מכך על קשר הנישואין עצמו בין בני הזוג. לכן, לא ניתן לטעון כי האשה לא מילאה כראוי את תפקידה כרעיה.
בית הדין פסק שהבעל פתח בהליך הגירושין ללא עילה מספקת, ולכן עליו לשלם לאשה את כתובתה.
האם האשה זכתה בכל סכום הכתובה?
לא פעם, בני זוג מתחתנים אמנם כשהם צעירים וחסרי רכוש, ברם החתן מתחייב לכתובה בסכום מוגזם, שברור שלא יוכל לשלמו בפועל. כך, גם במקרה זה, סכום הכתובה עמד על למעלה ממיליון ₪ וברור היה כי הבעל לא יוכל לשלם סכום כה גבוה.
בית הדין קיבל אם כן את טענת הבעל כי מדובר בכתובה מוגזמת, אך פסק כי על הבעל לשלם לאשה בגין כתובתה סכום כלל לא קטן: 120 אלף ש"ח.
מה היה הטיעון המשפטי שעמד לטובת האשה?
מימוש כתובה כלל אינו עניין פשוט, גם בכתובות שאינן מוגזמות. בית הדין הרבני אינו נוטה לאשר מימוש כתובה, במיוחד במקרים שבהם עילת הגירושין היא כי האשה אינה ממלאת כראוי את תפקידה כרעיה.
במקרה המדובר, הטיעון המשפטי שהתקבל על ידי בית הדין, היה כי יש להפריד בין יחס האישה לבעלה לבין יחס האשה כלפיי ילדיהם. לא ניתן לכרוך בין הדברים. כלומר: הטענה שהאשה לא נהגה כראוי כלפי הילדים - כאשר לא מדובר באלימות קשה - אינה קשורה ליחסיה עם הבעל, ואינה פוטרת את הבעל מחובותיו ההלכתיות.
לסיכום: מדובר בפסיקה המבהירה היטב כי חשוב להפריד בבית הדין בין יחסי בני הזוג לבין היחסים שלהם עם ילדיהם. בנוסף, הפסיקה ממחישה כי גם כתובות מוגזמות ניתנות למימוש בפועל בסכומים לא מבוטלים.
משרד עו"ד מלכיאלי-שלו-פנקס מתמחה בדיני משפחה, ירושה, מקרקעין ורכוש.
טלפון ליצירת קשר: 072-3225493
הכתבה נכתבה בשיתוף אתר zap משפטי
המידע המוצג בכתבה אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו ואינו מהווה המלצה לנקיטת הליכים או הימנעות מהליכים. כל המסתמך על המידע המופיע בכתבה עושה זאת על אחריותו בלבד
