לנהג אסור להשתמש בסלולר - אבל מה עם מורה הנהיגה?

בתקנה 28 לתקנות התעבורה מופיעה החובה להחזיק בהגה או בכידון בזו הלשון: "נוהג רכב חייב להחזיק בידיו את ההגה או הכידון כל עוד הרכב בתנועה; אולם רשאי הוא להסיר יד אחת מן ההגה או הכידון אם עליו לעשות בה דבר להבטחת פעולתו התקינה של הרכב או לקיום כללי התנועה". באופן ספציפי, התקנות קובעות כי כל עוד הרכב נמצא בתנועה, הנוהג בו לא יאחז בטלפון קבוע או נייד, ולא ישתמש בהם אלא באמצעות דיבורית וכן לא ישלח או יקרא מסרון (s.m.s).

התקנה נועדה להרתיע נהגים מהסחת דעתם למכשיר הסלולרי בעת הנהיגה. בית המשפט העליון החמיר בפרשנות המילה "שימוש" וקבע כי כל אחיזה או נגיעה בטלפון הסלולרי בשעת נהיגה - שימוש היא.

פקודת התעבורה קובעת הוראה מיוחדת המכוונת למורי נהיגה. לפי ההוראה, מורה לנהיגה לא ישתמש בשעת השיעור בטלפון קבוע או נייד, אלא באמצעות דיבורית. אך האם גם על מורי הנהיגה חלה אותה פרשנות מרחיבה האוסרת לגעת או לאחוז בטלפון הסלולרי בשעת הוראת נהיגה?

לדידה של משטרת ישראל, לא רק שההרחבה אכן נוגעת למורי הנהיגה, אלא שכשהם אינם מצייתים לה, מדובר בעבירה חמורה אף יותר משל נהגים אחרים. בחוברת נוסחי האישום שמחזיקים בידם שוטרי התנועה, ניתנה הנחיה לאכוף הוראה זו גם כשהרכב בעצירה, ובדוח יש לציין גם את פרטי התלמיד, שמו ומספר הזהות שלו.

התקנה הנוגעת לנהג, לעומת זאת, אוסרת שימוש בטלפון רק בעת שהרכב בתנועה. המסקנה היא ברורה: המחוקק מבקש להקפיד הקפדה יתרה עם מורי הנהיגה שלא ישוחחו בטלפון ללא דיבורית גם כשהרכב בעצירה.

עם זאת, הפקודה הנוגעת למורי נהיגה אינה אוסרת "שימוש" אלא דיבור בלבד. זאת בניגוד לנהג, שעליו נאסר כל שימוש בטלפון בעת שהרכב בתנועה.

לפתחו של בית המשפט לתעבורה הגיע מקרה של מורה לנהיגה שבשלב מסוים בשעת שיעור נהיגה נגע בטלפון הנייד. כשעצר אותו השוטר, היה הטלפון הנייד מונח בדיבורית. תגובת הנאשם בעת רישום הדוח הייתה: "הטלפון נמצא קבוע במקומו, הדיבורית עליי דרך קבע, אין מצב שהחזקתי את המכשיר ביד".

המחלוקת בין הצדדים נסובה סביב השאלה אם הנאשם אחז בידו את הטלפון הנייד. לטענת המאשימה, הנאשם אכן אחז בטלפון הנייד בידו הימנית, ולטענת הנאשם, הטלפון היה מונח בדיבורית, ושם הוא נגע בו. שאלה נוספת שעמדה לדיון: האם ניתן לייחס לנאשם עבירה גם אם תתקבל גירסתו?

בית המשפט זיכה את הנאשם מאשמה, תוך שקבע שאין מחלוקת כי הנאשם נגע בטלפון. לא הוכח אם הנגיעה הייתה רגעית או לא (כגון לצורך כתיבת מסרון) ואם הוסט מבטו של הנאשם מהדרך. לדברי השוטר, האגודל נגע במסך, ולכן אפשר היה להניח לטובת הנאשם כי היתה זו הקשה רגעית שאינה אסורה, הגם שמדובר בטלפון חכם ולא בעל לחצנים.

לאחר ניתוח הראיות שהובאו בפניו, קבע בית המשפט כי אין איסור מפורש להחזיק את הנייד בנפרד מהשימוש, וכן אין איסור לקרוא או לכתוב מסרונים כשטלפון מקובע במיתקן. הסעיף מתיר אחיזה ושימוש בטלפון באמצעות דיבורית.

עם זאת, בית המשפט הציע פרשנות ראויה להוראות הפקודה שתביא למסקנה כי השימוש במסרונים אסור למורה לנהיגה גם בשעה שהטלפון מצוי במיתקן עגינה. הנחת המוצא, כשמדובר במורה לנהיגה, היא כי הנהג היושב לצדו, שאינו בעל רישיון נהיגה, אינו מיומן בנהיגה, ועל כן מי שאחראי על נהיגת התלמיד, הוא המורה ועליו להיות פנוי ללא הסחת דעת לתקן משגים ולמנוע תאונות. לדידו של בית המשפט, החוק מבקש להבטיח כי לא יהיו מסיחים לתשומת ליבו של המורה לנהיגה מהדרך ומאופן נהיגת התלמיד. ה"תקלה" שביקש המחוקק לתקן אינה נוגעת רק להחזקת הטלפון ולאי היכולת להגיב על פי הנדרש כמורה לנהיגה, אלא לעצם הסחת הדעת מהדרך, באופן שיסיט את תשומת ליבו מנהיגת התלמיד. בעניין זה אין ספק כי שליחת מסרונים וקריאתם היא בבחינת הסטת תשומת הלב.

ואולם בית המשפט סבר כי אין לפרש כל נגיעה רגעית בטלפון שעל מיתקן העגינה כשימוש, גם מכיוון שנגיעה כזו אינה אסורה על פי החוק וגם בהשוואה להוראות תקנות התעבורה הנוגעות לנהג הנוהג ברכב.

עו"ד שי גלעד הינו אחד מעורכי הדין הבולטים בתחום התעבורה

טלפון: 053-9374959

הכתבה באדיבות ZAP משפטי

המידע המוצג בכתבה אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו ואינו מהווה המלצה לנקיטת הליכים או הימנעות מהליכים. כל המסתמך על המידע המופיע בכתבה עושה זאת על אחריותו בלבד