פסק דין הבוגדת - החלטה דרמטית אבל מה עם ענייני הכתובה והמזונות?

מה יעלה בגורל הזכויות הרכושיות של אישה בוגדת? זו השאלה שעמדה נדרש להתמודד בג"ץ לאחרונה במסגרת הדיון הנוסף שקיים בפסק דין "הבוגדת". בהחלטה חשובה ומבורכת ביטל בג"ץ את פסק דינו של בית הדין הרבני הגדול ואת הגושפנקה שקיבל בדיון הקודם בבג"ץ.

בדיון הנוסף נקבע כי בתי הדין חייבים לפסוק בענייני רכוש לפי הדין האזרחי ולא על פי הדין הדתי-הלכתי. השופטים קבעו כי אי נאמנות מינית או אפילו אשם בלעדי בפירוק קשר הנישואים לא יכולים יותר להוות "נסיבות שיש בהן בכדי למנוע מהצד האשם או הבוגד את זכויותיו ברכוש זוגי".

בגלגול הקודם של פסק הדין בבית הדין הרבני הגדול התקבלו בזמנו טיעוני הבעל כי בשל בגידת האישה בו מספר חודשים טרם סיום נישואיהם, היא איננה זכאית מכוח הלכת השיתוף לחלקה בבית המגורים. כלומר, דינה של אישה בוגדת להיפגע כלכלית. כעת תיקן בג"ץ את הטעון תיקון.

בפסק הדין המקורי שהתחיל את הסאגה בבית הדין האזורי קבעה הערכאה הנמוכה כי יש להעניק לאישה מחצית מהזכויות בדירת המגורים שבה התגוררה יחד עם משפחתה ובעלה למעלה מעשרים שנים. זאת, למרות שהדירה היתה רשומה על שם הבעל ונבנתה על קרקע שירש לפני הנשואים. הבעל ערער על ההחלטה ובית הדין הרבני הגדול הפך אותה וקבע כי האישה איננה זכאית למחצית הזכויות בנכס, בשל בגידתה.

באופן תמוה וחריג, בג"ץ הותיר את החלטת בית הדין הרבני הגדול על כנה. פסיקה זו, שהיתה בלתי צפויה לחלוטין, עוררה מהומה רבה בעולם המשפט. זאת מאחר ולראשונה בית משפט אזרחי נתן רוח גבית והצדקה מלאה לשלילת זכויות רכושיות של אישה בשל אשם, בגידה בבעלה. על החלטה זו של בג"ץ התקיים כעת דיון נוסף במעמד תשעה שופטים, שקבעו ברב של 6 מול 3, כי במערכת המשפט לא תישלל זכותה הרכושית של אישה בשל בגידה.

השופטים שהחזיקו בדעת המיעוט הרחיקו לכת והתפלפלו ביחס לאורכה של הבגידה: האם יש הבדל בין בגידה מתמשכת וארוכה, שעלולה לרוקן מתוכן את כוונת השיתוף בנכס, או שמא אפילו בגידה חד-פעמית עלולה להוביל לכך?

יש לכם שאלה? בואו לדבר על זה בפורום גירושין באתר משפטי

בהחלטתו, שלא לשלול את זכויותיה הרכושיות של אישה שבגדה, מתח בג"ץ קו ברור וסימן לבתי הדין הרבניים שאין מקום יותר לערב שיקולים הלכתיים ושיקולי אשם בפסיקות רכושיות, כפי שנהגו לא פעם לעשות, ודרך צידוקים עקיפים (שיקול הדעת לפי סעיף 8 לחוק יחסי ממון ועוד) וכי אין מקום יותר להעניש (בעיקר נשים) על בגידות או אשם בפירוק הנישואין.

זוהי קריאה ברורה לבתי הדין לכבד את אשר נפסק בפסיקת בג"ץ בפסק דין בבלי המפורסם, שקבע באופן נחרץ וברור בזמנו כי על בתי הדין הרבניים להכריע בסוגיות רכושיות על פי הדין האזרחי בלבד, ולא לערב את הדין הדתי.

פסק הדין מהווה עוד שלב בדרך לסדר, ודאות ובהירות במתווה הכל כך כאוטי של דיני המשפחה במדינת ישראל. למרות זאת, העובדה העצובה היא כי בחירת ערכאה ומרוץ סמכויות יכולים להוביל את אותו מקרה לתוצאות שונות לגמרי, ולעיתים אף לפסיקה הפוכה, רק בשל העובדה כי נידונו בבית דין אזרחי או דתי .

פסק דינו של בג"ץ מעורר קצת חומר למחשבה. האם באמת לאחר פסיקה זו בני זוג בוגדים אכן ייצאו ללא נזק כספי?

מה דינה של אישה בוגדת לעניין מזונות אישה? הרי על פי הדין הדתי, אישה כזו מאבדת את זכותה לקבל מזונות. בבית המשפט מתייחסים לפרמטרים אחרים בשיקול מזונות האישה. אך האם הם יתעלמו לחלוטין מסוגיית הבגידה?

ומה לגבי כתובה? הרי בגידתה של אישה גורמת לאובדן זכאותה לקבלת כתובתה, והפוך- כאשר גבר נתפס בוגד, סביר להניח שיחויב בכתובה ולעיתים אף בפיצויי גירושין.

לסיכום, מערכת המשפט שלנו לא ניקתה את עצמה לגמרי מנטרול שיקולי אשמה בפירוק התא המשפחתי ולסוגיית הבגידה ימשיכו להיות השלכות כספיות ניכרות במקרים מסוימים.

גלית צור משרד עורכי דין וגישור

גלית צור באולפן וואלה על גישור בהליכי גירושין

טלפון: 077-9977597

הכתבה באדיבות Zap משפטי

המידע המוצג בכתבה אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו ואינו מהווה המלצה לנקיטת הליכים או הימנעות מהליכים. כל המסתמך על המידע המופיע בכתבה עושה זאת על אחריותו בלבד