גירושין, אופציות ומניות, וכל מה שביניהם

בשנים האחרונות אנו עדים לריבוי הנפקות של חברות טכנולוגיה וזינוק מטאורי בשווי מניותיהן. תוך פרק זמן קצר הפכו יזמים ועובדים בתעשיית ההייטק לבעלי אופציות ומניות בשווי מילוני שקלים, המאפיל לעתים על שווי יתר הרכוש המשותף של התא המשפחתי. מטבע הדברים, התעשרות מהירה זו מעלה שאלות משפטיות לגבי גורלן של האופציות במקרה של גירושין.

השאלה הראשונה היא כיצד מתחלקות האופציות שמי מבני הזוג קיבל - הן אופציות אשר כבר התקבלו בפועל (vested) בתקופת הנישואין, והן אופציות אשר העובד/היזם טרם קיבל, ואשר אמורות להתקבל לאחר מועד הפרידה. השאלה השנייה הינה כיצד לחשב את שווי האופציות, שהינן נכס ספקולטיבי.

מאחר ומדובר בנושא חדש יחסית, הפסיקה בעניין זה אינה מרובה ויש לבחון כל מקרה ומקרה לגופו. עם זאת, לאחרונה התקבלו מספר פסקי דין אשר מפזרים חלק מהערפל הקיים בסוגיות הנ"ל.

הכלל הרווח לגבי חלוקת רכוש על פי הדין הינוClean Break . דהיינו, איזון המשאבים בין בני הזוג מתבצע לפי שווי הרכוש המשותף ביום הקרע ביניהם, ובהתאם לחוות דעת מומחה/מעריך שווי המתמנה על ידי בית המשפט. אך כלל זה (נקרא לו מעתה "כלל הקרע") עלול ליצור עיוות חריף בכל הקשור להערכת שוויין של אופציות.

ייתכנו מקרים שבהם שני בני הזוג נושאים במשך שנים בנטל של עבודה אינטנסיבית, במהלכה לא מתקבלת תמורה כלשהי בגין האופציות, והנה דווקא לאחר מועד הקרע החברה נמכרת או מונפקת בשווי ניכר ושווי האופציות מאמיר מאוד. במקרים אלה, יישום של כלל הקרע כלשונו יביא לקיפוח קשה של בן הזוג השני.

במקרה זה, הכלל הנגזר מחוק יחסי ממון הינו שאופציות אלה יחולקו בין בני הזוג בחלקים שווים. מאחר ולפי תקנוני ההתאגדות של חלק מהחברות לא ניתן להעביר מניות או אופציות למי שאינו עובד בחברה בפועל, אזי בן הזוג שבבעלותו האופציות יצטרך להעניק פיצוי כספי הולם לבן הזוג השני בגין האופציות.

לכאורה, כלל "מועד הקרע" עלול לגרום להערכת חסר של שווין של אופציות אשר טרם באו לעולם במועד הקרע. בתי המשפט לענייני משפחה ערים בדרך כלל לנושא זה, ומיישמים את הכלל של "Time Rule". כלומר, הם בודקים את תקופות ההבשלה של כל האופציות, ומבצעים חישוב יחסי של תקופת העבודה בחברה בגינה ניתנות האופציות ביחס לתקופת השותפות בין בני הזוג (תקופת החיים המשותפים). לפי מפתח זה תבוצע החלוקה של האופציות בין בני הזוג.

כלומר, הנטייה של בית המשפט לענייני משפחה במקרים אלה תהיה לא לבצע יישום טכני של כלל הקרע, ולהימנע מליתן "שווי אפס" לאופציות אשר טרם הבשילו במועד הקרע.

הערכת השווי של האופציות הינה בעיה נוספת. הערכת שווי אופציות בחברה פרטית, ובמיוחד בחברת הזנק, רחוקה מלהיות מדע מדויק, שכן מדובר בניירות ערך בעלי אופי ספקולטיבי, אשר על פי רוב לא ניתן לסחור בהן, בניגוד, למשל, למניות של חברה ציבורית. גם במישור זה, היישום הטכני של הערכת שווי למועד הקרע יהיה ספקולטיבי ועלול לגרום לעוול קשה.

לכן, גם בנושא זה של הערכת השווי, בתי המשפט לענייני משפחה והערכאות שמעליהם נקטו עד היום בגמישות והיו נכונים במקרים מסוימים לקבוע את השווי של האופציות למועד נדחה של מימוש האופציות, כלומר במועד מכירת החברה או הנפקתה.

בתי המשפט שאלו לצורך כך אנלוגיה מדיני המס המאפשרים את מיסוי האופציה רק במועד מימושה על ידי העובד ולא במועד קבלתה, ובכך מנעו תוצאה בלתי צודקת. פירושה המעשי של פרקטיקה זו הינה שחלק מחלוקת הרכוש יתבצע במועד נדחה שעלול להיות רחוק ממועד הגירושין.

למרות כל מה שנכתב עד כה, יש לזכור כי אין דין אחד לכל מקרה, משום שבכל חברה קיימות תוכניות אופציות שונות ויש לבחון את מטרת מתן האופציות בכל מקרה ומקרה בנפרד. דהיינו, האם האופציות ניתנו לעובד בגין עבודת העבר או שמא כתמריץ לעתיד או כבונוס. בדיקת הסכם האופציות חיונית לשם ביצוע ניתוח משפטי נכון של הזכויות ההדדיות של בני הזוג באופציות.

לכן, לאור המורכבות של נושא חלוקת האופציות, ייטיבו בני זוג אשר מי מהם עובד או יזם בתעשיית ההייטק ויערכו הסכם ממון מפורט שיתייחס לנושא חלוקת האופציות באופן ברור.

עו"ד יוסף תמיר מתמחה בהיבטים הרכושיים של סכסוכים במשפחה ועריכת הסכמי ממון מורכבים.


טלפון: 053-9348800

הכתבה באדיבות Zap משפטי


המידע המוצג בכתבה אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו ואינו מהווה המלצה לנקיטת הליכים או הימנעות מהליכים. כל המסתמך על המידע המופיע בכתבה עושה זאת על אחריותו בלבד